רטלין, פסיכופתיה, ספורט ומה שביניהם.

לפני כמה חודשים, הייתי בהרצאה של חיים שפירא (כן, גם אחרי דוקטורט ממשיכים ללכת להרצאות בעיקר עם אתם חננה כמוני). שם סיפר שיום אחד נסע במונית וירד ממנה כועס מאוד על המדינה על כך שהאנשים הכי בקיאים בכלכלה, ביטחון ורווחה, דווקא עסוקים בלנהוג מוניות…
חיים שפירא הצחיק אותי מאוד והזכיר לי את חוסר האונים שלי כאשר אני נמצא מול בן אדם מאוד בטוח בעצמו ובעמדותיו המיוצגות כעובדות למרות שלמעשה הן לא מבוססות על כלום.
בהרצאותיי אני למשל מסביר על חוק השעתוק החברתי על פיו הסיכוי לפרוץ את הגבולות המעמדיים קלוש. תמיד יש לי את ההוא שמסביר לי שהוא ״מכיר את הוא, שמכיר את ההוא, שהבן שלו דווקא ממש הצליח, אז התיאוריה שלך לא משהו״…
כאשר אני מציג סטטיסטיקה או מחקרים המוכחים שבריכה יותר מסוכנת מאקדח, מטוס או גננת, או שההורים יותר מסוכנים לידיהם מאשר כל גורם אחר, תמיד יש את הוא שכמובן לא טרח כמוני לקרוא מספרים על גבי מספרים, ספרים על גבי ספרים, מאמרים על גבי מאמרים אך שיודע טוב מאוד שהגננות רוצחות, שמשטרת ישראל רודפת אתיופים ושיש גל אלימות כלפי נשים…
מכוון שאני אוטיסט גם מסבירים לי שזה בגלל החסונים, למרות שאי הקשר בין זה לזה אחת הסוגיות שהכי נבדקו בעולם הרפואה ושאני לא חוסנתי כשהייתי ילד . אבל הוא יודע.
קשה לי עם החכמולוגים והביטחון שלהם. הבעיה שלי הינה שהלכתי ללמוד, הרבה. עשיתי כמה תארים והלכתי עד לדוקטורט באחד התחומים. הדבר העיקרי שהבנתי אחרי שקיבלתי את התעודה זה שאני לא יודע הרבה, לא בתחום בו התחמתי ועוד פחות בתחומים אחרים. היתרון של התחומים אחרים זה שאני לא יודע עד כמה אני לא יודע.
ברור שלא צריך להיות בעל תואר כדי להביע עמדה. עם זאת צריך מידה רבה של צניעות (עם תארים ובלי תארים). בענייני כלכלה, משפטים, רפואה, משטרתיים, לרובנו אין בקיאות, ואם יש לנו אז אין לנו מידע רלוונטי.
אז מה לעשות? לשתוק? קודם כל כן, זו אופציה. אבל אם כבר בוער בנו להגיב, לכתוב, מוטב להיות צנועים ולא להציג את עמדותינו כעובדות של ממש.
על פי התורה של דאנינג וקרוגר (Dunning-Kruger) שאני מציג מסרטון בן 4 דקות למטה, לומדים שאנשים הכי בטוחים בעצמם הם למעשה הכי פחות בקיאים (ראיתם, אני אומר את זה בעדינות).
אז אם אתם רואים אחד מפציץ ב-״אמיתות״ או ״עובדות״ בתגובות או בפוסטים, תוך כדי הפגנת ביטחון מופרזת, תדעו לשייך אותו לקטגוריה המתאימה ואולי תשלחו לו את הסרטון שלי (למטה).
לכל אחד מאיתנו יש זכות ביטוי אך מוטב לעשות זאת עם קצת רקע ומידע (הרי זה קל להשיג בימינו), ואם מחליטים ש-״אין לנו כוח לזה״, שנדע, בקיאים או לא, שמוטב לנקוט בעמדתו הצנועה של אפלטון: ״כל מה שאני יודע, זה שאינני יודע״.

נ.ב: באמצע הסרטון, שמתי לכם ״פנינה״ מוזיקלית (-:

שתפו עם חברים!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שמעתם כבר על הספר שלי?