כועס, מאוד כועס….

כועס, מאוד כועס….
(על אוטיסטים, מפגרים, הומואים, ערבים, סכיזופרנים, נכים, אתיופים, תימנים, יהודים, עיוורים, חרשים וכו׳)

השבוע קרו לי 3 דברים שגרמו לי לרצות לכתוב את הפוסט הזה.
סיפור ראשון: הייתי בחנות גיטרה אהובה עלי וצפירה מבחוץ גרמה לי לבהלה.
למי שלא יודע, אני מתמודד עם בעיית ויסות חושים (דבר שמאפיין הרבה אוטיסטים) וכאשר ראה את תגובתי הדרוכה, אחד הלקוחות שאל אותי מה יש לי. אז אמרתי לו ״אני אוטיסט״.
הבחור ישר השיב לי:
״לא, מה פתאום אל תגיד כזה דבר על עצמך!!!״ כאילו באותו רגע קיללתי את עצמי.
סיפור ראשון…
הסיפור השני היה בתחנת רדיו בה התראיינתי. בהפסקת פרסומות, גילתה לי המראיינת שפעיל חברתית ידוע (איש מדהים), כעס עליה כאשר אמרה לו שבתה מפגרת. גם פה, הגיב האיש כאילו נפלטה כאן קללה.
סיפור שני…
הסיפור השלישי היה ב-השקה-הופעה של הספר שלי יום רביעי בבאר שבע.
(הנה הוא https://mordibenhamou.com/book/ )
אישה מקסימה ביקשה ממני להקדיש לה את הספר שרכשה ובו זמנית סיפרה לי שיש לה ״ילד עם אוטיזם״.
מיד השבתי לה שאין לה ״ילד עם אוטיזם״ אלא שיש לה ילד ״אוטיסט״.
סיפור שלישי…

מה זה משנה? מהו הבדל? ולמה אני כועס?

לכל מילה יש דנוטציה (הגדרת המילון) וקונוטציה (שימוש עממי במילה מעבר להגדרת המילון).
אופנות הן אלה שקובעות את הקונוטציה, איך אנשים תופסים את המילה.
אם אני אומר את המילים, ״נכה״, ״מפגר״, ״הומו״, ״אוטיסט״, ״ערבי״ ישר תרגישו לא בנוח.
כך אנשים משתמשים במילים כגון ״אדם עם מוגבלות״, אדם עם לקות שכלית״, ״אדם עם נטייה מינית שונה״ , ״אדם עם ייחודיות נוירולוגית״, ״אדם עם אוטיזם״ ו-״בן מיעוט״.

זה נורא וזה מכעיס. ארחיב:
כאשר גרתי בצרפת, רוב חבריי היו ערבים (בגלל השפה המשותפת, ערבית, הקרבה התרבותית, באנו מצפון אפריקה). הם קרו לי ״מומו״, קיצור ל-״מרדכי״. אבל ״מומו״ זה גם קיצור ל-״מוחמד״. יום בהיר אחד, אחד החברים גילה שאני לא ״מוחמד״ אלא ״מרדכי״ והיה בשוק שלכל כך הרבה זמן היה לו חבר יהודי…
אחרי שעיכל את הבשורה, אמר לי: ״אתה יודע, אני כל כך מעריך אותך שאני כבר לא רואה בך יהודי״. זה אחד המשפטים הכי גזענים ששמעתי בחיי….
למעשה לשם שוויון, אנו מעלימים, מוחקים את ההבדלים. בדרך כלל, כמו בקולוניאליזם, תרבות האליטה מסבירה לכולם שלהיות שווה זה למעשה להיות כמוהם. כך צרפתים הרסו את התרבות היהודית באלג׳יריה, כך בישראל כולם מדברים במבטא ״אשכנזי״ מבלי להבדיל בין הצלילים של האותיות ״ח״ ו-״כ״ ,״א״ ו-״ע״. כך תלמידים לומדים בבית ספר למען מבחן אחד בלבד (בגרות) מבלי לקחת בחשבון שישנם תלמידים שלא בנויים ללמידה בכיתה, שישנם תלמידים שלא בנויים לתכנים אינטלקטואלים, מבלי לקחת בחשבון שיש באנושות רבגוניות רבה.
עם המפגרים, ההומואים, האוטיסטים, החרשים, הנכים למיניהם וה-״שונים״ בכלל, זה אותו דבר…
״בואו נהיה שווים, תהיו כמונו!״ או גרוע מכך: ״אמחק את זהותך כי בעיניי זה נשמע כמו קללה״.

שני דברים קורים פה:
1- הדעות הקדומות של אנשים מובילות אותנו לא לקרוא את הילדים בשמותיהם, כי מבחינתנו שמותיהם הינם קללות.
2- לשם שוויון, מוחקים הבדלים ולא מחנכים לקבל את השונות.

זו סיבת הכעס שלי. מאחורי כל ה-״נימוסים״ הללו, מתחבאות דעות קדומות, תחושת עליוניות או פשוט נותנים לאידיוטים שמשתמשים במילים ״מפגר, אוטיסט, הומו ועוד״ כקללה, לקבוע לנו מהי הקונוטציה של המילים-שמות האלה.
כבר שנים ה-אוטיסטים יצאו לתעמולה (עם צמיד מאוד יפה) ״אוטיזם זה לא קללה״. אבל אותם האוטיסטים, או הורים של אוטיסטים, עדיין כנועים לקונוטציה החברתית ומשתמשים במילים נרדפות: ״אדם על הרצף״, ״אדם על הספקטרום״, ״בן אדם שיש לו אוטיזם״.

אז לא. אוטיזם זו לא מחלה. זו ייחודיות נוירולוגית שלפעמים מתבטאת כ-״הפרעה״ וזה לא משהו שחולף (בניגוד למה שכמה שרלטנים מספרים).
אשתף אתכם בכך שלרוב, אינני מסוגל להבדיל בין האופי שלי לבין תסמיני האוטיזם. אני אוטיסט, זה מי שאני לכל החיים ואני לא אתן לאנשים להתבייש בשמי על כך, לא אתן לאנשים להשתמש במילים נרדפות כוון שהם לא מרגישים בנוח עם עצמם (בגלל הדעות הקדומות שלהם או קונוטציה של אידיוטים).
אז צריך לקרוא לילדים בשמותיהם:
אוטיסטים, מפגרים, הומואים, ערבים, סכיזופרנים, נכים, אתיופים, תימנים, יהודים, עיוורים, חרשים וכו׳
ככה מקדמים חברה.

https://mordibenhamou.com/book/

שבת שלום.
שלכם,
מורדי

שתפו עם חברים!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שמעתם כבר על הספר שלי?