באבא הלך לעולמו.

השבוע התראיינתי בטלוויזיה בתכנית ״פותחים בוקר״ לכבוד הוצאת הספר שלי.
בשלב מסוים המראיין ציין את הקושי שלי להתחבר לרגשותיי ושל אחרים והזכיר איך אני מתמודד עם אובדן. אז עניתי שדווקא השבוע, באבא, סבא של אישתי אמרו (חאמסה פעינק) הלך לעולמו ושבמקום להצליח להבין מה עובר עלי, פשוט עשיתי חקר אתנולוגי של טקס האבל אצל אתיופים.
זה לא שלא הייתי קשור לבאבא. מעבר פערי הדורות ופערים תרבותיים, נוצר בינו לביני קשר לא מוסבר. הוא קרא לי ״מנסוואט״ , ״מי שבא בהפתעה״, שם אתיופי ש-״תאתא״, סבתא, נתנה לי, דרש שאנשק אותו ושיבח אותי על כך שאני אוכל אינג׳רה כמו אתיופי אסלי.
ללוויה של באבא הגיעו מאות אנשים. אבל גם לפני ואחרי הלוויה הגיעו מאות בטקס שנקרא ״אלקסו״ וזה במהלך 7 ימי השבעה.
אולי תגידו כן, באבא היה בטח איש חשוב באתיופיה או בכפר שלו.
אז לא.
באבא היה איש פשוט, איש צנועה מכפר בשם ווזאווה (אזור גונד). שם באבא היה אורג.
בלוויה של האיש הפשוט הזה הגיעו יותר מאשר יגיעו ללוויה שלי ושל כל קוראי הפוסט הזה ביחד, מסיבה פשוטה: באבא אתיופי.
כן. אצל אתיופים, ישנה חשיבות לטקסים, לכבוד האדם ולתקשורת (ולאו דווקא בפייסבוק או אינסטוש).
אפשר לחשוב שהם פרימיטיביים, אך אוכיח פה שהפרימיטיביים לא אלה שאנחנו חושבים.
באבולוציה בני אנוש מככבים בשרשרת המזון לא כי יש להם מסת שרירים גדולה או ציפורניים ושיניים מסוכנות אלא בגלל כמה תכונות ייחודיות:
1- היכולת לחיות כלהקה.
2- היכולת ליצור טכנולוגיה ומונחים (קונספטים).
3- היכולת להעביר את הדברים הללו לדורות הבאים.
בשפה אחרת, ה-״תרבות״ זאת שמבדילה בני אנוש מחיות. כפי שריצ׳רד דוקינס (Richard Dawkins) מתאר: ה-״ממים״ (memes) נגד ה-״גנים״.
מהי תרבות לולא אילוף הטבע שלנו והיצרים שלנו?
לכל רובד של האופי הביולוגי שלנו יש התייחסות תרבותית:
-יש דרך לקיים יחסי מין (מתחתנים מגיל מסוים לפי התרבויות, אנחנו מונוגמיים וכו׳),
-יש דרך לאכול (מבשלים, יושבים ביחד, עם כלים, לפעמים יש טקס פולחני לפני ואחרי האוכל),
-יש דרך לכעוס (בזכות חוקי הנימוס),
-ויש דרך גם להתמודד עם אובדן ולהיפרד מאדם אהוב, כמו באבא.
ביהדות, במקור, קוברים את הנפטר ואז משפחתו יושבת שבעה ימים על הרצפה ובאים לבקרם.
למעשה, בעולם המודרני-נרקסיסטי-קפיטליסטי, אין לזה זמן. Time is Money ובעידן תמונות ה-סלפי, כבר מזמן שכחנו מהו כבוד לזולת, ובעקבות החינוך האובססיבי בו הילד הוא מלך, כבר שכחנו לכבד מבוגרים וזקנים, אז מתים….
בטקס אבלים של האתיופים לא רק ראית כבוד לנפטר, כמו מקורו ביהדות, ראיתי גם כמה הוא עוזר להתמודד עם הכאב. אמרתי: התרבות מאלפת את הרגשות בליווי טקסי.
כך ב-״אלקסו״ של האתיופים המבקרים באים ב-״גלים״ (מארגנים אוטובוסים והסעות) ובני משפחת הנפטר קמים, באים לקראתם, משתדלים לבכות הרבה וחזק והמבקרים מנחמים אותם. וככה הטקס חוזר על עצמו כמה פעמים ביום עד סוף השבעה.
פעולת הבכי הייתה נראית לי לפעמים מזויפת אבל אני לא מפקפק כאן בעצב של בני המשפחה. אני ראיתי בכך ביטוי תרבותי של העצב דרך הטקס. תרבות וטקסי אבלים נותנים מסגרת בזמן ובמרחב לעצב. במסגרת זו, צריך לשקוע עם בני המשפחה לתוך העצב, לתוך הזיכרונות. וכאשר זה נגמר, חוזרים לשגרה, מותשים משבוע של בכי וכאב, כמהים להתנקות מזה ולחזור לשגרה. שקיעה בעצב מגרשת-מאלפת עצב.
עוד ממד נוסף של התרבות וטקסיה הינו ה-״ביחד״.
בני אנוש חוותו לחיות ביחד מבחינה אבולוציונית ויש לזה ביטוי בביולוגיה שלנו. כאשר אנחנו ביחד, עם אנשים אהובים ואוהבים, אנחנו מפיקים אוקסיטוצין, דופמין וסרוטונין, הורמונים (או מוליכים עצביים) של הנאה.
אז להיות מוקפים באנשים במהלך שבעה ימים כאשר אתה מתמודד עם כאב זה דבר נהדר.
כך ראית את אימא של אמרו, שאני בעצמי מכנה ״אימא״ (כי לי אין אימא למי שלא מכיר את הסיפור) או אמרו עצמה, ממש עצובות אבל כל הזמן, כל רגע, מוקפות באנשים אוהבים ותומכם. הייתי מאוד שמח בשבילן.
אז באבא הלך לעולמו, ליוו אותו בכבוד רב. הוא לא מת כמו כלב בבית אבות או לבד בבית, כי הוא בא מתרבות בה כבוד לאדם, לא משנה מהו מעמדו, חשוב מכסף, קריירה, אגו ועוד כמה דברים שאנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים בלעדיהם.
נועדנו לחיות ביחד אך קצת איבדנו את זה בעידן טכנולוגית התקשורת. 20% מתושבי ישראל לא מקיימים ארוחות משפחתיות, 40% אוכלים ביחד רק פעם בשבוע (בשישי בדרך כלל)…
אצל אתיופים, יש את ה-״ביחד״. למשל יש את טקס הבונה, בו אנשים יושבים ביחד סביב קפה וסתם מדברים, על עצמם, על אחרים, על אבותיהם. מעבירים מסורת, מביעים כבוד. הם עושים את הדברים הפשוטים הללו שדווקא מאפיינים את הייחודיות האנושית בטבע והם לא חיים לבד ולא מתים לבד.
התרבות הישראלית תנצח את הדורות הבאים של אתיופים בטענה שהתרבות הקפיטליסטית החילונית עליונה. כמה חבל… אנחנו הולכים נגד האבולוציה, ה-ביחד זה שצריך להיות קודם לכול.
אז באבא הלך לעולמו מלווה כמלך, מגיע לו, אני אוהב אותך באבא.
סאלם סלאם באבא.

לספר שלי: https://mordibenhamou.com/book/

שתפו עם חברים!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שמעתם כבר על הספר שלי?